מדוע פסיפלורה נקראת פרי התשוקה? עוד תכסיס שיווקי?

המילה "פסיפלורה" מתורגמת לאנגלית בצורה מאוד ייחודית - פסיפלורה. זה אומר "פרי תשוקה". מה גרם לביולוגים - אנשי מדע - לקבל את המטאפורה החיה הזו כשם הרשמי של קבוצה שלמה של צמחים? בוא נבין את זה.

בואו ננסה לחשוב בהיגיון

הסבר מובן אינטואיטיבית מציע את עצמו - הם אומרים שהפסיפלורה כל כך טעים, שאחרי שניסיתי אותו פעם אחת, קשה להתאפק לטעום אותו שוב. תרצו להרגיש את הטעם והארומה הנפיצים של עיסת עסיס שוב ושוב, לשכוח מהכל.

או אולי פסיפלורה, כמו פירות טרופיים רבים אחרים, מוכר כאפרודיזיאק? זה המקום שבו המילה "תשוקה" תתאים. אבל לא - אלו רק אמונות פופולריות, אשר, למרבה הצער, לא אושרו על ידי מדענים (אבל הם בדקו!).

את התשובה הנכונה ניתן למצוא על ידי התעמקות במילונים אטימולוגיים, בספרי עיון בבוטניקה ובדיווחים היסטוריים שנשכחו מזמן. מסתבר שלנוצרים הייתה יד בשם "פרי התשוקה", שהשתרש בכמה שפות!

מבוכים של אטימולוגיה

עכשיו בואו נדבר על הכל לפי הסדר.

הנה מה שביולוגים יגידו לך:

פסיפלורה הוא השם שניתן לפירות של כמה מינים של גפנים מהסוג פסיפלורה. לסוג זה יש שם אחר - פסיון פרח. כל הגפנים מהסוג פסיפלורה (פסיפלורה) הם בני משפחת הפסיפלורה.

הנה מה שהיסטוריונים יגידו לך:

במאה ה-16 הגיעו לראשונה לאירופה צמחים מהסוג פסיפלורה, שצמחו אז אך ורק בארצות העולם החדש הרחוק. אז הם לא זכו להערכה בגלל הפירות, שפשוט לא יכלו לעמוד בהובלה כה ארוכה. לא, הנקודה היא אחרת: לפסיפלורה יש פרחים מדהימים ביופיים. בהירים, אקזוטיים, הם כבשו את דמיונם של האירופים, רגילים לצמחים הלא בולטים של קווי הרוחב שלהם. תחילה, מטיילים אמיצים הביאו אותם מיובשים בין דפי הספרים, ומאוחר יותר, כשהחלו להגיע זרעים לעולם הישן, גננים מקומיים ניסו לגדל גפנים טרופיים בחממות. דברים נדירים התקדמו מעבר לפריחה - טיפוח צמחים כאלה דורש מיומנות מיוחדת.

ראוי לציין שבאותה תקופה לא היה שם "פסיפלורה". הגפנים הללו נקראו אז גרנדילות (בתרגום מספרדית כ"רימון קטן").

במאה ה-17, תמונה של פרח גרנדילה נפלא נפלה לידיו של קתולי איטלקי מפורסם אחד, ג'אקומו בוסיו. איש הדת, כיום בעשור השביעי לחייו, הביט בו מזווית אחרת, ולא ראה יופי, אלא סמליות. בהשראת החיפוש אחר השגחת אלוהים בפרח מעבר לים, הוא הקדיש דו"ח שלם לזה שכותרתו "Della Trionfante e Gloriosa Croce".

התזה העיקרית של עבודתו של ג'אקומו בוסיו היא זו: פרח הגרנדילה הוא התגלמות התשוקה של ישו. הכתר החיצוני של עלי הכותרת מסמל את כתר הקוצים, ו-72 חוטי העטרה של הכתר הפנימי מסמלים את מספר הקוצים שעליו. הסטיגמות של העלי הן הציפורניים שבעזרתן הוסמרו ידיו ורגליו של המושיע לצלב, האבקנים הם חמשת הפצעים שנותרו על גופו. ואפילו את הבלוטות שניתן למצוא בצד האחורי של הסדין, ג'אקומו שקל את התגלמותן של 30 פיסות הכסף שקיבל יהודה על בגידתו.

איזו פנטזיה הייתה לזקן הזה! כנראה, הסיפור הזה הוא עוד סיבה לחשוב על כך שכל אדם רואה בדברים שסביבו את מה שהוא רוצה לראות. כך או כך, האח ג'אקומו היה אדם מכובד, ובוטנאים הקשיבו לדעתו, וכינו את סוג הגפנים במילה "פסיפלורה" (לט. passio – סבל ו פלוס - פרח).

הנה מה שבלשנים יאמרו על זה:

בשפות רבות, המילים "תשוקה" ו"סבל" שלובות זה בזה. אז ברוסית, "תשוקתו של ישו" היא סבלו של המושיע.

בספרות מתמחה רוסית, במקום המונח "פסיפלורה" נעשה שימוש בשם "פרח תשוקה". מילה זו היא נייר איתור מהפסיפלורה הלטינית, כלומר תרגום מילולי. כפי שאתה יכול לראות, המילה "תשוקה" חצתה גבולות לשוניים וגבולות זמן רבים. בלי בדיחה - חמש מאות שנים!

נחזור לתקופתנו

"ילדי המאה ה-21, המאה החדשה שלכם התחילה"... מלונות מהעולם הישן, פנטזיות דתיות של קתולים והשתוקקות של ביולוגים מכובדים למטאפורות יפות נראים כעת לא יותר מאגדות ישנות. אבל סוחרים מנוסים עדיין אוהבים לפתות לקוחות עם שמות קליטים. אז פסיפלורה מוצגת לעתים קרובות כ"פרי התשוקה". בטח הם גם יבטיחו לכם "מצב רוח שובב", "תהנו מקינוח" וירמזו על סיום נעים לארוחת ערב רומנטית. ובכן, למה לא להיכנע לקו המחשבה הזה? הרי בכל מקרה פסיפלורה הוא פרי טעים עם ארומה טרופית מהממת שכל אחד צריך לנסות!